החלטה בתיק רע"פ 3364/14

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל - סג"נ; א' מקובר; ז' בוסתן), מיום 8.4.2014, בע"פ 21335-01-14, בגדרו נדחה ערעור על הכרעת דין של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת ד' מרשק מרום), מיום 15.9.2013, ועל גזר דין מיום 18.12.2013.

           בד בבד עם הגשת הבקשה לרשות ערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליהם. בהחלטתי מיום 12.5.2014, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

2.             נגד המבקשים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות של איומים, בכך שאיימו על מי שהיה מורה לפיזיקה של בת משפחתם (להלן: המורה). בכתב האישום מתואר, כיצד, בין היתר, איימו המבקשים על המורה בכך שאמרו לו כי יבוצע ירי וייזרק רימון לעבר ביתו. טרם הקראת כתב האישום, נוספה לתיאור העובדות הערה בזו הלשון: "כעבור מספר ימים בוצע ירי על רכבו של המורה". יצויין כבר כעת, כי המבקשים נחקרו בחשד לביצוע הירי, אך תיק החקירה נסגר מחוסר ראיות.

3.             בית משפט השלום בכפר סבא קבע, כי עובדות כתב האישום הוכחו מעל לספק סביר. בית המשפט שמע את עדויותיהם של המורה ושל עדי התביעה, בחן את אמרותיהם כפי שנמסרו במשטרה, וייחס חוסר מהימנות לעדותם של המבקשים. לאחר שנקבע כי קיימים גם "חיזוקים" לגרסת התביעה, הורשעו המבקשים בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). במסגרת שיקולי הענישה, נתן בית המשפט משקל לחומרה לעברם הפלילי של המבקשים ולחומרת מעשיהם; ולקולה נשקלו נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות. לאחר זאת, הושתו על המבקש 1 העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים; ופיצוי למורה בסך 2,500 ש"ח. על המבקש 2 נגזרו 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים; ופיצוי למורה בסך 2,500 ש"ח.

4.             המבקשים ערערו על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בית המשפט המחוזי דחה את טענתם של המבקשים, לפיה הרשעתם קשורה באופן כלשהו לאירוע הירי, אשר תואר בכתב האישום כעובדת רקע. נקבע, כי הכרעת הדין התבססה על מידת המהימנות שייחס בית המשפט לעדים שנשמעו בפניו, ואין כל מקום להתערב בה. אשר לגזר הדין, ציין בית המשפט כי הוא רואה עין בעין עם בית משפט השלום את חומרת מעשיהם של המבקשים, וטענותיהם של המבקשים נדחו גם לעניין זה. יחד עם זאת, נקבע כי יש מקום להשוות את תקופת המאסר שנגזרה על המבקש 2 לזו שנגזרה על המבקש 1, ולפיכך התקבל הערעור במובן זה שגם המבקש 2 ירצה 6 חודשי מאסר בפועל.

הבקשה לרשות ערעור

5.             בבקשה לרשות ערעור נטען, כי עניינם של המבקשים מעורר סוגיה עקרונית רחבת היקף, הנוגעת לזכותם של נאשמים להליך הוגן. לטענת המבקשים, במסגרת ההליך שהתנהל בעניינם, שקלו הערכאות הקודמות "ראיות פסולות" בדבר הירי שבוצע על רכבו של המורה. נטען, כי לא הוכח קשר כלשהו בין הירי לבין האיומים שהשמיעו המבקשים, ולכן כל אזכור של הירי עולה כדי פגם בהליך, עד אשר מתעורר חשש כבד לעיוות דינם של המבקשים. בתוך כך, מלינים המבקשים על התנהלותה של המשיבה, אשר לא העמידה את המבקשים לדין בגין ביצוע ירי, אך קשרה בטענותיה את האיומים לירי. לבסוף, נטען כי עונשם של המבקשים סוטה באורח קיצוני לחומרה מרף הענישה המקובל בעבירות איומים, וגם זאת עקב הקישור שנעשה בין העבירה בה הורשעו המבקשים לבין הירי שבוצע לאחר מכן.

דיון והכרעה

6.             לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות.

           הלכה היא, כי בקשות רשות ערעור תתקבלנה רק במקרים מצומצמים, בהם מעלה הבקשה שאלה משפטית או סוגיה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין או אי-צדק שנגרמו למבקש ( רע"פ 3667/14 קרדי נ' מדינת ישראל (1.6.2014); רע"פ 2263/13 אבגי נ' מדינת ישראל (28.4.2014); רע"פ 2200/14 רוט נ' מדינת ישראל (24.4.2014)). חרף טענתם של המבקשים, הבקשה לרשות ערעור אינה מעלה כל שאלה החורגת מעניינם הפרטי. כמו כן, לא מצאתי כי נגרם למבקשים עיוות דין כלשהו, בעקבות אזכורו של אירוע הירי. הטענה אותה מעלים המבקשים כבר נדונה ונדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו נאמר: "עיון בהכרעת הדין של בית משפט קמא [בית משפט השלום] ובפרוטוקול העדויות מעלה כי בית משפט קמא לא התייחס לגופם של דברים לאירוע הירי". נראה, כי טענתם זו של המבקשים מהווה ניסיון לעריכת "מקצה שיפורים" בעקבות החלטותיהן של הערכאות הקודמות, ולכך אין מקום במסגרת ההליך דנן (רע"פ 3552/14 אזולאי-דלה נ' מדינת ישראל (28.5.2014); רע"פ 1648/14 יפרח נ' מדינת ישראל (8.4.2014); רע"פ 1650/14 טולידאנו נ' מדינת ישראל(8.4.2014)).

           אשר להשגתם של המבקשים על גזר הדין, אינני סבור כי בנסיבות העניין העונש שהושת עליהם חורג באופן מהותי ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת (ראו והשוו: רע"פ 1293/08 קורניק  נ' מדינת ישראל(25.6.2008): רע"פ  10272/03 כוכבי נ' מדינת ישראל (23.11.2003)). לפיכך, גם בהיבט זה אין בבקשה דבר המצדיק ליתן רשות ערעור (רע"פ 3262/14 פלוני נ' מדינת ישראל (12.5.2014); רע"פ 3120/14 נעים נ' מדינת ישראל(8.5.2014); רע"פ 617/14 לוי נ' מדינת ישראל (4.3.2014)).

7.             גם לגופו של עניין, סבורני כי דין טענותיהם של המבקשים - להידחות. ראשית יאמר, כי לא נפל פגם בכך שכתב האישום ציין את העובדה שבוצע ירי על רכבו של המורה, כעובדת רקע. יתר על כן, במקרים מסויימים מוטלת חובה על התביעה לציין בכתב האישום עובדות דומות, כתיאור העומד ברקע הדברים (ראו והשוו: ע"פ  6392/07 מדינת ישראל נ' יחזקאל, בפסקאות כח-כט (30.4.2008)). המבקשים טוענים, כי הכרעת הדין בעניינם הושפעה מכך ששמם נקשר בעקיפין לאירוע הירי, אך לטענה זו לא מצאתי ביסוס כלשהו. הכרעת הדין מבוססת על עדותם של המורה ושל עדים נוספים בדבר האיומים שהשמיעו המבקשים כלפי המורה, כאשר גרסתם של האחרונים לעניין זה נמצאה בלתי מהימנה. לפיכך, קשה להלום כי היתה השפעה כלשהי של הדברים שנאמרו לעניין הירי, על הכרעת הדין.

8.             המבקשים הוסיפו וטענו, כי ציון אירוע הירי כ"עובדת רקע", השפיע על חומרת העונש שהשית בית משפט השלום על המבקשים. ניתן למצוא, בהקשר זה, התייחסות מצומצמת לעניין בגזר דינו של בית המשפט השלום, כאשר במסגרת בחינת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה נאמר כך: "במהלך שמיעת הראיות נחשפתי לאוירה האלימה והמאיימת כלפי מורים בבית-הספר, כאשר כל העדים נרתעו מלהעיד. יצויין עוד, כי בסופו של יום, התרחשו אירועי ירי כלפי רכבו של המורה ובבית-הספר בסמיכות לאיומים, אם כי מקור הירי לא נחשף בפניי". עינינו הרואות, כי הרלוונטיות שיוחסה לאירוע הירי, נעשתה במסגרת תיאור "האוירה האלימה והמאיימת", תוך שבית המשפט מדגיש את העובדה כי למבקשים לא יוחסה כל מעורבות בביצוע הירי. סבורני, כי צדק בית משפט השלום בציינו עובדה זו, שכן אין דינם של איומים על חיי אדם בסביבה שלוה ורגועה, כדינם של איומים בסביבה רווית אלימות, אשר מתאפיינים בחומרה יתרה. כאשר התקפה פיזית על מורה איננה בגדר אירוע נדיר, גם איומים על חייו מקבלים משמעות אחרת (ראו, בהקשר זה, רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 96, בפסקה 7 לפסק-דינה של השופטת, כתוארה אז, ד' ביניש (2006)). גם בענייננו, המורה העיד כי רק לאחר אירוע הירי הוא גמר אומר בדעתו להגיש תלונה במשטרה בדבר האיומים שהשמיעו המבקשים על חייו.

9.             במסגרת גזר הדין, ראה בית משפט השלום להדגיש את חומרת הנסיבות של ביצוע העבירה על-ידי המבקשים, אשר הובילה להחמרה בעונשם. בתוך כך, צויין כי המבקשים איימו על המורה על רקע טרוניה שהופנתה כלפיו בעניין חינוכי שגרתי. בהקשר זה, הובאו בגזר הדין דבריה של השופטת ד' ברק-ארז, אשר מפאת חשיבותם אבקש להזכירם גם כאן:

"עובדי הציבור נדרשים להתגייס כל יום מחדש למתן שירות ולשם כך לגייס כוחות גוף ונפש [...] הדברים אמורים במשנה תוקף בכל הנוגע לעובדי ציבור שהם מורים, אלה שעבודתם המקצועית היא גם שליחות יומיומית המאפשרת מימוש - הלכה למעשה - של זכות היסוד לחינוך. המסר היוצא מבית משפט זה חייב להיות חד משמעי ולהישמע בקול צלול וברור: שלומם וכבודם של מורים, האמונים על מלאכת הקודש של חינוך ילדינו, לא יהא הפקר" (ע"פ 4565/13 ‏חאלד נ' מדינת ישראל, בפסקאות 10-9 (4.11.2013)).

           חומרת מעשיהם של המבקשים ניכרת מאליה, ואינני סבור כי העונש שהושת על המבקשים מצדיק התערבות במסגרת הליך זה.

10.          לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

           עיכוב הביצוע עליו הוריתי ביום 12.5.2014, מבוטל בזאת. המבקשים יתייצבו לריצוי עונשם ביום 30.6.2014, עד לשעה 10:00, בימ"ר הדרים או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותם תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקשים לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377  או 08-9787336.

           ניתנה היום, ‏י"א בסיון התשע"ד (‏9.6.2014).